קשת שלמה של תופעות קורות לנו כשמישהו יקר מת, ובעוד חלקן מתרחשות מעצמן, להתאבל זה משהו שאנו בוחרים לעשות. מלחמות ואלימות פנימית וחיצונית מתרחשות כשלא נעשית עבודת האבל, לכן חשובה הבחירה להתאבל. לא קל להתאבל אך חשוב,  וחשוב ממש לעשות את זה ביחד. למען האמת זה כמעט בלתי אפשרי להתאבל לבד.

פסיכודרמה היא כלי קבוצתי ולכן מהווה מרחב אולטימטיבי לאבל. והיא מותאמת בדיוק לאפשרות להיזכר To re-member.  או re-collect  לאסוף ולהעלות רשמים. אנחנו זוכרים ומספרים את המתים בחיינו, באמצעות חברי הקבוצה ה- members המייצגים אותם.

מפגשי פסיכודרמה הם אינטימיים ומקרבים, כי אנחנו חושפים את במת התיאטרון הפנימית שלנו ורואים איך היא משתקפת ומהדהדת אצל קהל העדים התומכים. כשהנושא הוא אבל, זה מעשה מובהק של קירוב לבבות. כי לאבל יש איכות מאחה ומחברת. בכל מפגש מאלף לגלות איך הסיפורים שלנו נשזרים זה בזה.

במהלך הפגישה נעשה שימוש בטכניקות הפסיכודרמה: ביניהן חילופי תפקידים בין החיים ובין המתים, משחקי תפקידים, טכניקת הכיסא הריק, כפילים ועוד. הפסיכודרמה מאפשרת סוף שונה, התרה, עיבוד אדפטיבי יותר של האבל שנתקע מסיבות שונות, או פשוט מקום להתגעגע ולקבל חיבוקים חמים ועיניים טובות מהקבוצה. ניתן להגיע מוכנים עם תכנים שחשבתן עליהם מראש או בשטף ספונטני של מה שיצא.